כל בוקר, לא משנה מתי אני קם, אני הולך למקום שבו יש לי השראה, מול חלון או משהו דומה, ועושה מתיחות פשוטות במשך כמה דקות. בעיקר עומד על קצות האצבעות ומותח את הידיים למעלה ואז מתכופף. אני עושה את מה שמרגיש שהגוף שלי צריך באותו זמן.
המתיחות מזרימות את הדם בגוף ועוזרות לי להתעורר ולהרגיש חיי גם בבוקר קר וסגרירי.

אחרי המתיחות, אני אומר לעצמי כמה מילים חיוביות ומבקש דברים טובים לאותו יום בשביל להתחיל את היום בצורה חיובית גם אם אני מרגיש לא הכי חיובי.

הפעם בפינת האוטופיה אני אספר בקצרה כיצד אני רואה את עתיד האנושות בתחום התעסוקה בעתיד האוטופי שבו כל בני האדם פועלים מתוך מודעות עצמית ואהבה ללא תנאי.

 

בעולם אוטופי כל האנשים מחוברים לעצמם, לכן החברה רואה כל אדם כחלק מהשלם ויודעת ליצור סנכרון בין כל החברים בה. זה בגלל שכל אדם במהותו נועד לתפקיד מסוים ויעוד שמתאים בדיוק לו. יש כאלה שהם אומנים, מתמטיקאים, חוקרים, סופרים ועוד.

 

כל אדם יפתח את מה שהוא עושה הכי טוב, את התשוקה הכי גדולה שלו, ובזה הוא יעסוק. תדמינו לכם שהתחביב שלכם הוא מה שאתם נותנים לקהילה.

כאשר אדם עוסק במה שהוא הכי אוהב, אז באופן טבעי הוא מפתח את עצמו, משתפר, נהנה ולומד כל הזמן.

 

בחברה שכזאת אין כסף, יש סחר חליפין מורכב. כאשר אדם נותן, הוא מקבל מהחברה את מה שהוא צריך – בית, לימודים, תרבות וכו'. איך זה עובד?
למשל, אם אני מורה, והתשוקה שלי היא בית בהרים, אז הקהילה תבנה לי בית כזה בתמורה לכך שאני עוסק במה שאני טוב בו. כי בקהילה יש נגר, בנאי, ועוד אנשים שיוצרים בתים מתוך התשוקה שלהם.
והרי לא כולם רוצים לחיות בהרים. יש כאלה שהתשוקה שלהם היא בית על הים או ביערות... לכל אחד יש חלומות ותשוקות משלו. בעולם האוטופי כל אדם מחובר לתשוקה שלו ופועל מתוך אהבה ונתינה, לא מתוך אגו, שליטה ויצרים. לכן, לדעתי, כאשר כולם מחוברים לעצמם נוצר מצב של שלמות שבו כל אדם נותן ומקבל בדיוק מה שהוא רוצה ומשלימים את השני והחברה חיה בצורה של נתינה וקבלה ללא תנאי.